הסברים בנושא כתב תביעה
תקנות סדר הדין האזרחי (סד”א) הן התקנות הקובעות את הדין בנושא של כתב תביעה.
כתב תביעה יוגש למזכירות בית המשפט במספר עותקים כמספר בעלי הדין ועותק נוסף לבית המשפט. התובע יצרף טופס פתיחת הליך וטופס הזמנה לדין. מזכירות בית המשפט מחויבת לקבל כל כתב תביעה אלא אם הוא אינו כולל מען של התובע או של הנתבע. התובע צריך לציין את פרטיו ואת כתובתו או את כתובת עורך דינו אם הוא מיוצג.
יש לציין את פרטי הנתבע ואם מדובר בתאגיד או בפסול דין יש לציין זאת היות ויש לכך השלכות מסוימות. ברובם המכריע של התביעות חובת ההוכחה היא על התובע שכן “המוציא מחברו עליו הראייה”. כדי לזכות בתביעה בית המשפט צריך להתרשם כי טענות התובע שבכתב התביעה מסתברות יותר מטענות הנתבע.
ניתן לתבוע את מי שהחוק מכיר בו כאישיות משפטית. זו יכולה להיות בין היתר אדם, שותפות, חברה, רשות מקומית ואף מדינת ישראל.
תוכנו של כתב תביעה
כתב תביעה חייב להכיל בתוכו עילה. עילת התביעה היא מערכת הנתונים,נסיבות המקרה בגינה ביקש התובע להגיע לבית המשפט. כתב תביעה צריך לציין האם מדובר בעילה נזיקית, חוזית וכיו”ב. העילה בכתב תביעה צריכה לעמוד ב-3 תנאים.
התנאי הראשון, עליה להיות מוכרת על פי הדין הישראלי. התנאי השני, עליה לקשר בין התובע הספציפי לנתבע הספציפי. התנאי השלישי, העילה מזכה את התובע בסעד כלשהו, כלומר, אם התובע זוכה בתביעתו הוא זכאי לקבל את הסעד.
התובע נדרש לציין בכתב התביעה מהו הסעד המבוקש. עניין זה הכרחי לקביעת הסמכות העניינית. מומלץ לבקש סעדים חלופיים בכתב התביעה כך שאם בית המשפט סבור שסעד אחד לא מגיע לתובע ייתכן וישקול לתת את הסעד השני. כתב תביעה יכיל את העובדות המהותיות בלבד של המקרה, אין לציין את הראיות עצמן.
התובע אינו חייב לציין את הוראת החוק עליה הוא מסתמך בכתב התביעה אלא אם מדובר במקרה בו כתב התביעה מתבסס על “הפרת חובה חקוקה” המופיעה בפקודת הנזיקין. יש להבחין בין חובתו של התובע לציין בכתב תביעה את עילתו למשל עילה חוזית לבין כך שאינו חייב לציין כי הוא מתבסס על חוק החוזים.
הרחבת חזית התביעה
הכלל הגורף הוא כי בית המשפט לא יכריע בעילה שהתובע לא העלה בכתב תביעה. חריג לכך הוא מושג הנקרא הרחבת חזית. זהו מצב שבו הנתבע הביע במפורש או במכללא ( על ידי זה שלא הביע התנגדות) את הסכמתו לדון בנושאים שלא עלו בכתב התביעה. שינו חזית נגרם כאשר העילות שצוינו בכתב התביעה מתרחבות.
היכן מגישים כתב תביעה
בכתב תביעה יש לציין את העובדות המראות שלבית המשפט סמכות מקומית וסמכות עניינית לדון בתביעה. ציון הסעד בכתב התביעה ילמד האם לבית המשפט אליו הוגשה התביעה יש סמכות עניינית לדון בתיק. הערכאות המשפטיות בישראל מחולקות לפי סמכות עניינית וסמכות מקומית.
הסמכות העניינית היא האם לסוג ערכאה מסוים ( לדוגמא בית המשפט השלום או בית המשפט המחוזי) יש סמכות לדון בכתב תביעה ספציפי.
הסמכות המקומית היא שאלת מיקומו של בית המשפט המוסמך לדון בהליך. החלוקה הנפוצה ביותר בעניין של סמכות עניינית היא לפי גובה התביעה. לכל ערכאה יש סכום תביעה מקסימאלי בו היא מוסמכת לדון, לדוגמא בתי משפט השלום רשאים לדון בכתב תביעה ששוויו עד לסך של 2.5 מיליון שקל.
כתב תביעה שבו גובה התביעה גדול מסכום זה ידון בבית משפט מחוזי. לגבי סמכות מקומית, בתי משפט השלום והמחוזי נחלקים ל-6 מחוזות שיפוט כאשר ישנם כללים שונים בחוק היכן תידון כל תביעה מבחינת מיקומה הגיאוגרפי.
בית המשפט לתביעות קטנות
בית המשפט לתביעות קטנות נועד להקהל על האזרח בתביעות כספיות אשר סכומן אינו גבוה יחסית. חברה ותאגיד לא יכולות להגיש תביעה בבית משפט זה, רק יחידים יכולים להגיש בו כתב תביעה. שווי התביעה אינו עולה בבית משפט זה (קרי הסמכות העניינית שהוזכרה כאמור) על 17,800 ¤. בתי משפט לתביעות קטנות פועלים לרוב ליד כל בית משפט שלום.
