איסור העדפת נושים בדיני פשיטת רגל
אחד מן העקרונות המרכזיים של דיני פשיטת הרגל (וגם פירוק חברה) הוא עקרון השוויון בין נושיו של פושט הרגל. על פי החוק, תביעות אשר מוכרות על פי פקודת פשיטת הרגל יש לשלמם, בכפוף להוראות פשיטת הרגל, לפי סכומי אותן תביעות “ובלי כל העדפה”.
במילים אחרות, התשלומים אשר מחולקים באופן שווה ישולמו לפי הפקודה לעיל, אשר קובעת כי הנושים המובטחים (בעלי שיעבוד על נכסי החייב, או נושים שבידם נכס של החייב שעיכבו כדין וכו’, אשר מבטיחים את פירעון החוב) ואחריהם נושים בדין קדימה, אשר להם מגיעים כספים בגין שכר עבודה וכו, הנושים הללו קודמים מבחינת עדיפות נושים.
לפיכך, נושים באותה דרגה בסולם סדרי העדיפויות, יש לחלק ביניהם בצורה שווה את הדיבידנד, כלומר, התשלום אשר מגיע להם מקופת פשיטת הרגל והכול ביחס לגובה החוב שהוכר.
עומד בפני פשיטת רגל ולא יודע למי לפנות?
משרד עו”ד דורה כהן ויצמן ושות’ יעניק לך ייעוץ וליווי מקצועי עד להיחלצות מנטל החובות.
✓ ניסיון של למעלה מ 17 שנים בליווי חייבים ✓ ייעוץ ראשוני ללא התחייבות ✓ נבחרי BDI CODE
לייעוץ מעורך דין במשרדנו ללא התחייבות. צרו קשר או חייגו חינם לטלפון: 03-6093833.
העדפה בין נושים במקרה פשיטת רגל
העדפה הנוגדת את עקרון השוויון כאמור יכולה לבוא לידי ביטוי, גם בשדרוג מעמדו של נושה ולהפכו למשל מנושה בדין קדימה (השני בסולם העדיפות) לנושה המקבל ראשון את הדיבידנד (יחד עם הנושים המובטחים) ולא רק באמצעות תשלום כספים לא שווה.
באשר לאותה העדפה פסולה יש הטוענים כי צריכה להילוות לה כוונה להעדיף נושה מסוים והכוונה צריכה להיות בעלת גוון שלילי, לא מוסרית וכדומה.
היה ושולמו חובות בניגוד לעקרון השוויון יכול הנאמן, אשר מנהל ומוכר את נכסי החייב, לבקש מתן הוראות מבית המשפט אשר בעקבותיהן יכול זה האחרון ליתן הוראות כאמור אשר הופכות את מעשה העברת הכספים לעיל לבטל. אולם, בית המשפט לא ייתן בכל מצב את ההוראות הנ”ל.
שוויון בין נושה מאוחר לשאר הנושים
עוד אומר החוק,כי נושה שחובו הוכר אחרי ששולמו כבר דיבידנדים לשאר הנושים, זכאי לקבל, מידי הנאמן תשלום השווה לסכום הדיבידנדים שלא שולמו לו וכל זאת לפני שהכסף, המצוי בידי הנאמן כאמור, ישמש לתשלום עתידי למי מן הנושים. אולם, אין לשנות את חלוקת הדיבידנד, שכבר שולם לפני ההכרה בחובו של אותו נושה רק מן הסיבה, שאותו נושה לא השתתף בחלוקה הנ”ל.
הסבר: סעיף החוק לעיל מדבר על סיטואציה, שבה חוב של נושה, מאוחר כלשהו, מוכר לאחר ששולם דיבידנד לנושים האחרים. התוצאה היא, כי אין לשנות את החלוקה שנעשתה בעבר, אך בעתיד אותו נושה מאוחר יהיה זכאי לתשלום מתוך קופת פשיטת הרגל, אשר בה הכסף המיועד לחלוקה בין הנושים, לפני תשלומים עתידיים לשאר הנושים עד אשר ייווצר מצב של שוויון בין הנושה המאוחר לשאר הנושים.
אולם, במידה ובקופת פשיטת הרגל לא נשאר כסף לחלוקה אזי לא צריכים הנושים להחזיר כסף על מנת לצור שוויוניות בינם לבין הנושה המאוחר. ההיגיון העומד מאחורי הוראת החוק הנ”ל הוא כפול: ראשית, למנוע פגיעה בנושים שהתנהלו כראוי והגישו במועד את תביעת החוב.
שנית, הנושים המוקדמים הסתמכו על הכספים שקיבלו ועשו כנראה כבר שימוש באותו כסף.
נשייה נדחית כאחד החריגים לעקרון השוויון
לפי החוק, אדם נשוי שהוכרז פושט רגל, כל כסף וכל נכס שנתן בידו בן זוגו לצורך עסקו של אותו אדם (במקרה שהבעל פושט רגל ישנה הרחבה ובנוסף ל”צורך עסק” נכתב גם “או באופן אחר”) לא יוכל בן הזוג במקרה זה לתבוע החזר כנושה אלא רק לאחר שיפרעו שאר הנושים של אותו פושט רגל.
הוראה זו לעיל של נשייה נדחית, מהווה סטייה מעקרון השוויון ובפעמים רבות נשללת בשל כך זכותו של בן הזוג לקבל דיבידנד כנושה בהליכי פשיטת הרגל כנגד בן זוגו החייב. אולם, חשוב לציין כי כל הוראה אשר חורגת מעקרון השוויון יש לפרש אותה על דרך הצמצום.
לפיכך נקבע, כי החלת העיקרון של דחיית תשלום הדיבידנד לבן הזוג חלה (גם לפי לשון החוק) במקרים מסוימים בלבד ובדרך כלל במקרים שלא מוזכרים בחוק זכאים בן או בת הזוג להתחלק שווה בשווה עם שאר הנושים בנכסיו של החייב וכל זאת לפי עקרון השוויון כאמור.
הדברים הנ”ל עולים בקנה אחד עם התפיסה האומרת כי בני הזוג לא מאבדים את האוטונומיה שלהם, בכל הקשור לרכושם או לזכויותיהם, כפרטים, בשל נישואיהם.
