חוק חדלות פירעון החדש, שנקרא: “חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי – תשע”ח 2018” נכנס לתוקף ביום 15.9.2019. חוק חדלות פירעון בא להחליף את פקודת פשיטת הרגל. החוק החדש מקבץ בתוכו את כל נושא חדלות הפירעון ובפרט בנוגע ליחידים ותאגידים.
ראשית לכל, יש לשים לב לשינויים משמעותיים במונחים החדשים שהוחלפו מפקודת פשיטת הרגל במסגרת החוק החדש.
אדם אשר יש לו חובות מכונה בחוק החדש “יחיד” במקום “חייב”. “צו כינוס נכסים” שונה ל -“צו לשיקום כלכלי”. “כונס הנכסים הרשמי שונה “הממונה על חדלות הפירעון”. “הכרזה על פשיטת רגל” שונה ל”צו לשיקום כלכלי”. המונח חקירה בפקודת פשיטת הרגל שונה בחוק החדש “לישיבת בירור”.
יש לשים לב כי שמו של החוק “חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי” מתאר את “גולת הכותרת” אשר המחוקק ראה לנגד עיניו והיא: שימת דגש על הפן השיקומי של חייבים ותאגידים. לא בכדי בחר המחוקק בקפידה את הטרמינולוגיה בחוק החדש אשר יוצאת מנקודת מוצא כי הליך פשיטת הרגל אינו עונש לחייב או תאגיד שנקלעו בתום לב לחובות, אלא מדובר בהליך שיקומי.
במסגרת חוק חדלות פירעון החדש, המחוקק אף הוסיף חידוש נוסף שלא היה קודם בפקודת פשיטת הרגל והוא: תנאי להפטר במקרים מסוימים יהיה כפוף לא רק בביצוע תוכנית פירעון למשך תקופה בת 36 חודשים, אלא בנוסף יחויבו החייבים לעבור הדרכה פיננסית כתנאי לסיום ההליך ומחיקת החובות וקבלת ההפטר המיוחל.
שינוי וחלוקה שוויונית בין הנושים הרגילים לנושים המובטחים:
שינוי משמעותי נוסף שנכנס לחוק חדלות פירעון החדש הוא בכל הנוגע לסדרי הנשייה שבא לקדם את העיקרון של “השוויון בין הנושים הרגילים לנושים המובטחים”. למעשה החוק החדש בא לאזן את סדרי הנשייה ולקדם את עיקרון השוויון בחלוקת הדיבידנדים מנכסי החייב או החברה בסיום ההליכים.
דוגמא לכך ניתן לראות כי בחוק החדש נקבע כי נושים בעלי קדימות בנשייה כגון: חובות לרשויות מס או חוב בגין שכר עבודה, יאלצו לוותר על חלק מהחוב שבקדימות לטובת הנושים הרגילים שהמחוקק קבע לגביהם שהם “האחרונים” בסדרי הנשייה וחלוקת התמורה.
בתי משפט שלום ולשכות הוצאה לפועל יוסמכו לדון בחדלות פירעון של יחידים:
החוק החדש העביר את הסמכות לניהול הליכי פשיטת הרגל ללשכות ההוצאה לפועל, במידה והחוב הכולל של היחיד אינו על סך של כ -150,000 ₪. בחובות אשר סכומם הכולל עולה על סך של כ – 150,000 ₪, הליך פשיטת הרגל יתנהל בבית משפט השלום, במקום בבית המשפט המחוזי כפי שהיה בפקודת פשיטת הרגל.
יש לזכור כי בחוק פשיטת הרגל הישן, האורגן אשר היה אמון על הליך פשיטת הרגל היה “כונס הנכסים הרשמי”. בחוק חדלות פירעון החדש – כונס הנכסים הרשמי נקרא: “הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי. במסגרת החוק החדש, הממונה יהיה אחראי על הליכי פשיטת הרגל שנפתחו בבית משפט השלום בלבד. בנוגע לחובות אשר סכומם הכוול נמוך מסך של כ- 150,000 ₪, האורגן שיהיה אמון על ההליך הוא “רשות האכיפה והגבייה”.
“תקופת הביניים”: לאחר הגשת הבקשה לפשיטת רגל, ולאחר שניתן “צו לפתיחת הליכים” תחל תקופת הביניים למשך 12 חודשים.
כבר במסגרת הצו לפתיחת הליכים, יקבע לחייב מועד לדיון 12 חודשים ממועד שנחתם הצו. במהלך תקופת הביניים, החייב יידרש לשלם מידי חודש צו תשלומים, אשר יקבע בהתאם לנתונים שהוצהרו ע”י החייב במסגרת הבקשה לפשיטת רגל.
כמו כן, יידרש החייב אחת לחודשיים להגיש “דוח כלכלי” שבמסגרתו החייב יצהיר על כלל ההכנסות ומאידך ההוצאות החודשיות של התא המשפחתי. חשוב לדעת כי כל הצהרה על הוצאה חודשית, כזו או אחרת, חייבת להיות מגובה באסמכתא!
חשוב לדעת!
אי תשלום הצו שנקבע או לחילופין, אי הגשת הדוחות הכלכליים עלול להביא לביטול הליך פשיטת הרגל וזאת בשל ניצולו לרעה.
יש לדעת כי במהלך “תקופת הביניים”, החייב יידרש להתייצב לישיבת בירור אצל הנאמן שימונה ע”י בית המשפט. בישיבת הבירור הנאמן אמור לחקור את הנסיבות שהובילו את החייב לפנות להליך פשיטת הרגל, האם החובות נוצרו בתום לב והנאמן בנוסף אמור לחקור אם החייב פעל להבריח נכסים, ואם יש לחייב נכסים אשר ניתנים למימוש, לטובת הנושים בהליך.
צו לשיקום כלכלי של החייב :
12 חודשים ממועד הצו לפתיחת הליכים, יקבע לחייב דיון שבמסגרתו החייב יקבל “צו לשיקום כלכלי”. במקרים שמדובר בחייב אשר התנהל במרמה כלפי נושיו, או במקרים שבמסגרת ההליך החייב צבר מחדלים באי תשלום הצו, או אי הגשת דוחות כלכליים באדיקות, ישנה אפשרות כי במסגרת הדיון הליך פשיטת הרגל יבוטל.
ככל ומדובר בחייב אשר חובותיו נוצרו בתום לב, ובמידה ובמסגרת ההליך החייב שיתף פעולה, שילם את הצו שנקבע לו בזמן, וכן הגיש דוחות כלכליים באדיקות – החייב יקבל “צו לשיקום כלכלי”.
מהו צו לשיקום כלכלי?
צו לשיקום כלכלי הוא למעשה תוכנית תשלומים או תוכנית פירעון שבמסגרתה החייב יידרש לשלם למשך תקופה בת 36 חודשים צו תשלומים, כאשר בסיומה של התוכנית, הליך פשיטת הרגל יגיע לכדי סיום, והחייב יזכה לקבל הפטר מהחובות.
יש לציין כי התקופה של 36 חודשים אשר קבועה בחוק ניתנת להארכה במקרים מסוימים ובהתאם לנסיבות של החייב, והתנהלותו בהליך. במקרים מסוימים וחריגים, ישנה אפשרות כי יינתן לחייב הפטר במסגרת ההליך, וזאת מבלי לקבוע תוכנית פירעון.
הסמכויות שהוענקו “לממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי”
בעבר “הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי” היה נקרא: “כונס הנכסים הרשמי”. למעשה, תפקידו של הממונה הוא להגן על האינטרס הציבורי, וכן פיקוח על עבודתם של הנאמנים. במסגרת חוק חדלות פירעון החדש, נתנו לממונה סמכויות שבעבר היו נתונות לבית המשפט בנושאים הבאים:
- שינוי גובה צו התשלומים שנקבע בצו לפתיחת הליכים.
- בקשה להותרת סכום נוסף על דמי המחייה בידי החייב.
- ניהול נכסים שבבעלות החייב.
- ביטול או שינוי החלטה של הנאמן.
- ביטול עיכוב יציאה מהארץ.
- הסרת הגבלה- על החזקה/ קבלת דרכון.
- הסרת הגבלה- כלקוח מוגבל מיוחד.
- הסרת הגבלה – לענין שימוש בכרטיס אשראי/חיוב.
- הסרת הגבלה – על הקמה/ השתתפות בהקמת תאגיד.
- הפעלה/הקמת עסק.
- עיון בבקשת חייב בפרטי בן זוגו או ילדיו.
- עיון במסמכים המצויים בידי הנאמן.
- בקשה למתן הפטר.
- חקירה בענין התנהלות נאמן שחרג מתפקידו.
- בקשה לעיין בתביעות החוב שהגישו הנושים בהליך.
- בקשה לעיין בדו”חות שהגיש הנאמן.
בשורה רעה לחייבים – ביטול תחולת חוק הגנת הדייר בחוק חדלות פירעון החדש:
שינוי מהותי שנכנס לחוק החדש הוא בכל הנוגע לביטול הדיירות המוגנת וביטול המושג “נכס תפוס”.
בפקודת פשיטת הרגל בחוק הישן, בסיטואציה שאחד מבני זוג נכנס להליך פשיטת רגל, ולבני הזוג דירת מגורים בבעלות משותפת, אשר רשומה בטאבו, אזי בין הזוג של פושט הרגל היה יכול לטעון “לדיירות מוגנת” בהתאם לחוק הגנת הדייר.
דיירות מוגנת, משמעותה בפועל כי הדירה תימכר כתפוסה ולא כפנויה. במילים אחרות: הדירה תוצע למכירה בשוק החופשי, כדירה תפוסה שלא ניתן לפנות את דייריה. מאידך, הדייר המוגן אמור לשלם דמי שכירות לבעלים שרכש את הדירה.
בפועל, דיירות מוגנת מורידה באופן דרמטי את שווי הדירה, ב – 40% – 50% מהשווי שהיה יכול להתקבל לו היתה הדירה מוצעת למכירה כפנויה.
בפרקטיקה, הפחתת השווי הביאה למצב שבו במסגרת הליך פשיטת הרגל, חלקו של החייב בדירה היה “נפדה” ע”י צד ג’ בסכום “נטו” נמוך, כאשר הנפגעים העיקריים היו הנושים של החייב שנאלצו להסתפק בתמורה זעומה.
בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, ההגנה על דירת המגורים נקבעה בסיף 229 שיובא במלואו כדלקמן:
“
- (א) היו כלולים בנכסי קופת הנשייה מקרקעין המשמשים, כולם או חלקם, למגורי חייב שהוא
יחיד, תימכר הזכות במקרקעין באישור בית המשפט.
(ב) בית המשפט לא יורה כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שקיים דיון ונתן לחייב ולנושים
הזדמנות להשמיע את טענותיהם.
(ג) בית המשפט לא יאשר מכירת זכות במקרקעין כאמור בסעיף קטן (א) אלא אם כן מצא כי
התקיימו כל אלה:
- התועלת שתצמח לנושים ממכירת הזכות האמורה גוברת על הנזק שייגרם
ליחיד כתוצאה מכך, בהתחשב, בין השאר בגילם של היחיד ובני משפחתו
הגרים עמו ובנסיבותיהם האישיות ובכלל זה מצבם הבריאותי;
(2) אין אפשרות סבירה לפרוע את החוב בדרך אחרת שפגיעתה ביחיד פחותה;
(3) ליחיד ולבני משפחתו הגרים עמו יהיה מקום מגורים סביר באזור מגוריהם
התואם את צורכיהם, או שהועמד לרשותם סידור חלופי לתקופה שיקבע בית המשפט לפי הוראות סעיף קטן (ד) של מקום מגורים סביר באזור מגוריהם התואם את צורכיהם.
(ד) תקופת הסידור החלופי תיקבע בהתאם להוראות אלה:
(1) לעניין יחיד שנחה דעתו של בית המשפט שתהיה לו יכולת לממן מקום מגורים סביר לעצמו ולבני משפחתו הגרים עמו לאחר תום הליכי חדלות הפירעון, בין באמצעות יכולת השתכרותו העתידית ובין באמצעות הכנסה או זכויות אחרות – לתקופה של ארבע שנים, ורשאי בית המשפט לקבוע תקופה קצרה או ארוכה יותר אם מצא כי יש הצדקה לכך, בין השאר על יסוד השיקולים המנויים בסעיף קטן (ה);
(2) לעניין יחיד שלא נחה דעתו של בית המשפט שתהיה לו יכולת לממן מקום מגורים סביר לעצמו ולבני משפחתו הגרים עמו לאחר תום הליכי חדלות הפירעון, בין באמצעות יכולת השתכרותו העתידית ובין באמצעות הכנסה או זכויות אחרות – לתקופה שיקבע בית המשפט, ורשאי הוא לקבוע כי תקופת הסידור החלופי תהיה לכל ימי חייו של היחיד.
(ה) (1) בבואו לקבוע את תקופת הסידור החלופי לפי סעיף קטן (ד) ישקול בית המשפט, בין השאר, את אלה:
(א) גילם של היחיד ובני משפחתו הגרים עמו, ובכלל זה קרבתו לגיל הפרישה;
(ב) נסיבותיהם האישיות של היחיד ובני משפחתו הגרים עמו וצורכיהם הנוכחיים
והעתידיים, ובכלל זה מצבם הבריאותי;
(ג) אם התקיים ביחיד תנאי מהתנאים להארכת תקופת התשלומים הקבועים
בסעיף 163(ג);
(2) בבואו לקבוע את יכולת השתכרותו העתידית של היחיד יביא בית המשפט בחשבון, בין
השאר, את גילו וקרבתו לגיל פרישה.
(ו) על זכות במקרקעין של היחיד או של מי שהיה שותפו בזכות במקרקעין, שהוראות סעיף
זה חלות עליה, לא יחולו הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל”ב-1972.
(ז) הוראות סעיף זה לא יחולו לעניין מימוש של משכנתה או משכון של זכות במקרקעין של
היחיד המשמשים, כולם או חלקם, למגוריו, ויחולו לגבי הזכות כאמור הוראות סימן א’:
נושה מובטח, לפרק ו’, ולעניין מתן סידור חלופי – יחולו הוראות סעיף 38(ג) לחוק
ההוצאה לפועל, בשינויים המחויבים”.
לסיכום:
כפי שניתן להיווכח בסעיף 229 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, המחוקק הוסיף סעיף חשוב אשר בא לאזן בין החייב לבין הנושים. האם ביטול הגנת הדיירות המוגנת מחוק חדלות הפירעון החדש היא בשורה רעה לחייבים?
התשובה לכך תיבחן בחודשים הקרובים, ותבוא לידי ביטוי בפסיקות שיינתנו ע”י שופטי השלום. יהיה מסקרן לראות איך בתי המשפט יישמו את הסעיף, את זאת נדע בחודשים הקרובים.
לכל שאלה הנכם מוזמנים להשאיר הודעה ועורך דין ממשרדינו יחזור אליכם בהקדם – ליעוץ משפטי לחצו כאן!
